"חלמתי שנפלתי במדרגות ביה"ס.
כשהייתי נערה הסיוט הכי גדול שלי היה ליפול במדרגות של בית הספר. הייתי יורדת לאט ורק ליד המעקה, ולא פעם דמיינתי איך זה יהיה ליפול, כשהחצאית מתרוממת, וכולם צוחקים".

זה קרה פעם? שנפלת?
"לא. אבל תמיד פחדתי נורא מטעויות. סיפרתי לך פעם שבבית שגדלתי בו הדבר הכי נורא היה לעשות טעויות. היה פשוט אסור לטעות. לא טעות קטנה ובטח לא טעות גדולה. אז תמיד החזקתי את עצמי קצר והייתי מדוייקת. ופחדתי נורא לפשל. הבנות ששנאו אותי בכיתה היו קוראות לי בלעג "המושלמת".
למדת בבי"ס דתי, נכון?
"כן, דתי מעורב של בנים ובנות בכיתות נפרדות, אבל באותה שכבה"
סיפרת לי פעם שהחבר הראשון שלך היה משם? זה שנפרדת ממנו בצבא?
"כן, זה שבגד בי כל הזמן ותמיד עשיתי את עצמי לא יודעת. בלב רק חיכיתי שייגמר הבי"ס כדי להיפרד ממנו פחדתי שיתחבר לאחת הבנות ששנאו אותי מול העיניים שלי"
איך בדיוק הוא בגד?
"את יודעת, לא שכב או משהו. היינו נוער דתי, לא היינו מקיימים יחסי מין. אבל הוא היה מפלרטט, מתנשק, נפגש עם כל מיני מאחורי הגב שלי. תמיד שמעתי שמועות והוא הכחיש כשבדקתי איתו. בסוף החלטתי להתעלם מזה כדי לא להישבר מול הבנות האלה שניסו כל הזמן לשבור אותי"
על איזה רקע היה הסכסוך איתן?
"שום סכסוך. סתם קנאה. נראיתי להן מושלמת והן לא ידעו כמה קשה עבדתי כדי להחזיק את החזות הזאת. לא יכולתי לשחרר עם אף אחד. אף אחד לא אהב אותי באמת. בטח לא אמא שלי. אבא שלי אמר שאהב אותי ואפילו חיבק אותי מדי פעם אבל הוא היה תמיד-תמיד בעבודה".
היו לך גם כמה חברות נכון?
"כן, 2-3 כזה. רק חברויות שטחיות את יודעת. מאז שהוא התחיל איתי, קראו לו עומר, זה טיפה הרים לי את המעמד החברתי. רק בזכותו. כי הוא היה חתיך הורס והרבה היו דלוקות עליו. ואני הייתי שקופה לפני שהוא הבחין בי. לפחות הרגשתי שקופה. אז תמיד הכרתי לו תודה בסתר ליבי על זה שהוא בכלל התאהב בי איכשהו, ונתתי לו להתנהג אלי איך שרצה".
ואיך הוא הגיב כשנפרדת ממנו לפני הגיוס?
"בכה כמו תינוק. אמר שאני קרת לב ושהוא לא מאמין שאני עוזבת את 'מה שהיה לנו'. מה כבר היה לנו? אני הרגשתי הקלה עצומה. כל כך חיכיתי לזרוק אותו קיבינימט".
גם איתו הרגשת שאסור לטעות? שהוא אוהב אותך רק בזכות החזות המושלמת?
"אוהוו בטח. הוא היה ביקורתי מאוד. אמנם כל הזמן אמר שאוהב אותי אבל היה לי ברור שהכל צריך להיות במקום. האיפור, הבגדים, שיהיה לי ריח טוב. לפעמים הוא סתם צחק בלעג לדברים שאמרתי".
והחלום הזה שחלמת הלילה, שאת נופלת שם מול כולם, מה לדעתך גרם לך לחלום אותו שוב?
"לא יודעת. אולי זה שדיברו השבוע בווטסאפ על פגישת מחזור איתם".
אוקיי, ואיך מחשבה על פגישה כזאת גורמת לך להרגיש?
"פחד"
– ממה?
"אני לא יודעת".
– בואי ננסה להבין ביחד ממה את פוחדת היום ולמה החלום הזה חזר.
"אולי כי אני לא רוצה שהם יפגשו אותי היום. הם יבינו באמת כמה אני רחוקה מלהיות מושלמת".
– את חושבת שהם מושלמים? מישהו מהם נראה לך מושלם?
"ממש לא. אבל את יודעת, אחרי הסגרים של הקורונה היה לי כל כך קשה לחזור ולצאת החוצה, לפגוש בני אדם. ועד שאני נכנסת לאיזו שגרה קטנה ששומרת עלי, אז אירוע כזה כמו מפגש איתם מכניס לי חרדה ומערער אותי לגמרי".
– אני מזכירה לך שאת לא חייבת ללכת למפגש הזה. האנשים האלה כבר לא בחיים שלך ובטח שלא מגדירים מי את. רק את מגדירה מי את היום. אבל אם תבחרי ללכת – אני אעזור לך להתמודד עם זה.
"איך?"
– אפשר להסתכל על החוויה הזאת ועל חברי הילדות שלך מזווית אחרת, ואז – זה עשוי גם לאפשר לך תיקון מולם.
"איך תיקון?"
– בואי נחשוב ביחד איך יכול לקרות מפגש מולם שתרגישי בו טוב. יכול לקרות מפגש כזה שהאינטראקציה איתם תהיה בו שונה?
"אין לי מושג"
– מה לדעתך הם היו חושבים אם היו רואים אותך היום ככה, איך שאני רואה אותך?
"שאני לא מושלמת".
– ומה עוד?
"שאני בסדר. אפילו חמודה ומצחיקה ושטותניקית. ושהם לא מכירים אותי בכלל".
– הם באמת לא מכירים אותך. ומה חושב מי שמכיר אותך באמת?
"מה שאמרתי לך. שאני בסדר בסך הכל. אבל לא הרבה אנשים מכירים אותי באמת. אני מאוד סוגרת".
– את יודעת – מה שאת חושבת שחושבים עלייך זה בדרך כלל מה שאת חושבת על עצמך. מה שחשוב זה שהיום את מקבלת את עצמך הרבה יותר מאשר פעם. את מסוגלת לראות את החן שלך ואת האנושיות המקסימה שלך. את פחות מעוניינת להשקיע מאמצים בכך שיחשבו שאת מושלמת.
"כן. את אפילו לא מבינה כמה הייתי עסוקה בכל רגע נתון במה שהם חושבים ובמה שהם רואים".
– אבל זו לא רק את, זה מאוד מאוד מאפיין בני נוער. תמיד במפגש עם נערים עולה העיסוק הזה – איך אני נראה ומה התדמית שלי ומה חושבים עלי באמת. את היית נערה ובני נוער עסוקים בנראות שלהם ובמעמד החברתי שלהם, זה טבעי. המבט הוא תמיד מבחוץ פנימה. ככל שאת מתבגרת את לומדת למקד את המבט מבפנים החוצה: מה *את* חושבת, את מי *את* רוצה בחיים שלך?
"נראה לך תקין שרק המחשבה על מפגש כזה תערער אותי ככה?"
בהחלט. זה מפגיש אותך עם החלק בתוכך של הנערה שהיית: זו שעסוקה במה שהם חושבים, במאמץ לא לטעות מולם. זה חלק שמצריך עיבוד והשלמה, כדי שתוכלי לפגוש אותם היום ממקום אחר, בוגר יותר. ולא לחזור ולהישאב לאותה עמדה חוששת שהיתה לך מולם. לכן זה גם עשוי לאפשר לך תיקון, בלי קשר לאיך שהם יגיבו. אולי גם את תהיי פנויה יותר הפעם להביט גם בהם באמת, ולא רק במה שנראה לך שהם חושבים עלייך.