על חמלה עצמית ואפילו חיבוק לעצמנו (כן, כן!)

מאז הפעם הראשונה שבה ביקשה בהיסוס חיבוק, בכל פגישה חיבקתי אותה. הרגשתי שהיא 'גודלת' בטיפול בין הפגישות ומשנה לשנה. היא היתה כמו ציפור פצועה מתחת לפאסון שהחזיקה – של בחורה קלילה עם סיגריה ביד. גדלה עם אמא חולה והסתירה את זה מהעולם. היא נשארה קצת ילדה שצריך עוד לגדל, לחבק, להרגיע ולטפח. אבל הדבר החשוב יותר הוא שלימדתי אותה לחבק את עצמה. כמה ערך וחשיבות יש לחיבוק עצמי! הרי כל כך מרגיע לקבל חיבוק מאדם אחר, אבל יש חשיבות לחבק את עצמך במשך דקה ארוכה לפחות, להתמסר לחיבוק עצמי, לחמלה עצמית ובהמשך אף לאהבה עצמית – דווקא כאשר הנפש משתוללת מחרדה. כשאדם עם חרדה חברתית נמצא בתוך המון/ כשאדם מרגיש בדידות עמוקה בסביבה שלו כי נאלץ להסתיר קשיים/ כשאדם עם עצמו בשעה שאין אף אחד פנוי לתמוך ולחזק – דווקא במצבים כאלה יש חשיבות לחיבוק עצמי, לחמלה ולהרגעה עצמית. רבים יותר האנשים שמתעצלים לעשות את זה, שמובכים מעצמם. שמעדיפים לאכול כנחמה, או לעשן, או לנהל שיחות קלילות כדי להדחיק כאב עצום. אבל כל מה שאנו מתעלמים ממנו – אינו נעלם, אלא צף ועולה בצורת התקפי חרדה, קשיי שינה או חלומות ביעותים. המורה הדגולה לואיז היי ששינתה למיליונים את החיים – ברגע שהיו מוכנים לעבודה עצמית – מלמדת אותנו כי אהבה עצמית, ולא במובן של שחצנות או יהירות – היא המפתח לבריאות הנפש. ללמוד באמת לאהוב את עצמך, עם החולשות והקשיים, כפי שהיית מלטף את ראשו של ילד קטן ואבוד. להתייחס גם לילד הקטן והאבוד שבתוכך ולחבק ולהרגיע אותו. לעצור, למצוא רגע לבד, אם נמצאים במקום ציבורי אפשר להסתגר דקה בשירותים, לנשום כמה נשימות עמוקות ולנשוף החוצה לאט לאט לאט. נשימה מודעת מעבירה מסר מרגיע למע' העצבים. להזכיר לעצמך את הסנטר, את העוגן הפנימי שלך. לחבק את עצמך באהבה אמיתית כמו את האנשים הכי קרובים לך, במשך דקה לפחות, ולהתמסר לרגע הזה. תרגילים קצרים של מיינדפולנס (קשיבות) שאפשר למצוא ביוטיוב הם בעלי השפעה דומה של רגיעה וחיבור לעצמי. אלו עוזרים לנו ללמוד להיות קשובים לעצמנו באותו רגע ולהשתחרר קצת מרעשי רקע. להתחבר לתחושה הפיזית, לנשימה, למגע, להרגשה שבלב. "אני אוהב/ת את עצמי על שהבאתי את עצמי דרך העבר אל הרגע הנוכחי. רגע זה הוא התחלה חדשה עבורי, כאן ועכשיו" (לואיז ל. היי)