פוסט טראומה
כאשר אנו נזכרים במשהו, לא תמיד עולה חוויה רגשית חזקה. יש זכרונות שהם רק זכרונות.
אצל אנשים הסובלים מפוסט טראומה (Ptsd) לעומת זאת – הזכרון שעולה זורק אותם בבת אחת לאותו רגע בעבר שבו הזכרון התרחש.
הם לא רק נזכרים, הם ממש חוזרים לשם. קשה להבין את זה כאשר לא סובלים מזה (ובכלל, קשה להבין עד הסוף חוויה של אדם אחר) אבל אפשר לנסות: דמיינו שריח מסוים, מילה מסוימת, או מראה מסוים שראיתם מחזיר אתכם ברגע אחד למציאות אחרת,
ממש כאילו הייתם בסדרה של מדע בדיוני ועוברים בבת אחת ליקום מקביל, מבהיל.
אתם בבת אחת חוזרים שוב לאותו ילד פוחד שספג אלימות, לאותה ילדה מבוהלת שנגעו בה, לאותו חייל שראה מלא דם ואת החבר שלו פצוע.
לא רק נזכרים אלא ממש מרגישים שוב את אותה אימה, מתנתקים מהמציאות שלכם כרגע, גם אם אתם באמצע נהיגה עם הילדים או באמצע משרד בישיבה מול הבוסית.
הטריגר יכול להיות ריח מסוים אם אתם אנשים שרגישים לריחות, רעש של נפצים בפורים, או טריקת דלת חזקה – אם אתם אנשים שרגישים לרעש וגם מילה מסוימת שמחזירה אתכם בבת אחת לאותו רגע בעבר שהתרחשה בו פגיעה ששינתה את מציאות חייכם (גם אם היא נאמרת כרגע על ידי ילד בן 5) וכמובן מגע גם אם זה מגע תמים מאדם שלא מתכוון כלל לפגוע, בסיטואציה מוגנת לגמרי.. רציונלית אתם מבינים שאתם במקום אחר אבל המוח שנחקקה בו טראומה מריץ שוב ושוב בלופ את אותו רגע ומזהיר אתכם: סכנה!! לברוח!! להילחם!!! או לפחות לקפוא…. עד שהסכנה תיעלם… אלה האפשרויות שהמוח שלנו מכיר מבחינה אבולוציונית ברגעי סכנה. זה לא נשלט.
מניסיוני הרב בנושא, ככל שנותנים מקום לזכרונות הם פחות מתקיפים באופן מפתיע. כדאי לספר עליהם בטיפול ולפרוק אותם, לכתוב אותם, למצוא אדם אחד סבלני ולא שיפוטי שיקשיב, לעבד אותם ולבחון את הנרטיב שאימצת (הסיפור שאימצת לעצמך) והאם אפשר מנק' ראות בוגרת לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת?
אחרי שעוברים את התהליך הזה, יותר קל ללמוד לחיות גם ב'כאן ועכשיו'. וגם אז – הזכרונות לא נעלמים, הם תמיד יהיו חלק ממך, אבל אפשר ללמוד לחיות עם החלק הנורא הזה בעבר, דווקא ככל שמשלימים עם קיומו ולא מנסים למחוק אותו. דווקא אז החיים נסבלים יותר ואפשר אף לשפר את איכות החיים, כלומר לחיות קצת יותר טוב וברוגע יחסי.
אנשים שחיו שנים בניסיון למחוק חלק משמעותי מעברם מבלי לעבור טיפול משמעותי, לעיתים פיתחו התנהגויות שונות של פגיעה עצמית כתוצאה מרצון למחוק את הסבל או את עצמם (שריטות, פגיעה עצמית עם חפץ חד, הרעבה עצמית או אכילה רגשית, תלישת שיער/ ריסים, עישון ואלכוהול)
חשוב למצוא מטפל/ת סבלניים ומכילים, לא שיפוטיים ולא ביקורתיים, עם ניסיון בתחום עיבוד טראומה. איך אפשר לדעת מי מתאים לי? קובעים שיחת היכרות טלפונית, שומעים אם יש כימיה ראשונית, קובעים פגישת היכרות ורק לאחריה יודעים האם מוכנים לקחת סיכון ולהתמסר לתהליך הטיפול, ולפתוח בפני המטפל/ת את כל קורות חיינו. הטיפול בפוסט טראומה הוא תהליך ארוך יחסית אבל תמיד משתלם לטפל בעצמך ולנסות לשפר את איכות חייך.
